זגובלוב נ' דור האבן בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

החלטה זו עניינה בקשתם של הנתבעת 2 והנתבעים 3 ו-4 למחיקת התביעה כנגדם על הסף ולחילופין לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

1.מר יאיר זגובלוב (להלן: "התובע") עבד בתקופה שמחודש מאי 2006 ועד לחודש דצמבר 2009 כולל, במטבח שבמלון הולידי אין אשקלון (להלן: "המלון").

2.בתקופת העסקתו במלון קיבל התובע שכר מחברת דור האבן בע"מ (להלן: "הנתבעת 1").

3.חברת מלונות אפריקה ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת 2), הינה מפעילת המלון.

4.ה"ה רודי ושמעון סעדיה (להלן: "הנתבעים 3 ו-4") הינם בעליה ומנהליה של הנתבעת 1.

5.בתביעה שהגיש התובע בפברואר 2010 טען התובע כי הוא זכאי לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי בענף בתי המלון; ובהתאם הוגשה תביעה במסגרתה ביקש התובע לחייב את הנתבעים 1-4 בסכום כולל של כ- 173,000 ש"ח.

6.בהקשר זה טען התובע, כי יש לראות בנתבעות 1 ו-2 כ"מעסיקותיו במשותף" של התובע, שעה שבמסגרת עבודתו במלון היה נתון לפיקוחם ומרותם של נושאי משרה, עובדי הנתבעת 2.

לחילופין טען התובע כי מקום שהנתבעת 2 היא הנהנה מעבודתו, ובשעה שהעבודה בוצעה בחציריה של הנתבעת 2 – ידעה הנתבעת 2 או היה עליה לדעת על הפרת זכויותיו כעובד. בנסיבות הללו טוען התובע, כי על פי ההלכה הנוהגת בבתי הדין, יש להכיר באחריותה של הנתבעת 2 לתשלום זכויות הנובעות מעבודתו בחציריה.

לבסוף טוען התובע כי יש להכיר בו כעובד הנתבעת 2 בחלוף תשעה חודשי עבודה בהם הועסק בחציריה של הנתבעת 2, מכוח הוראות סעיף 12(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם").

7.לשיטתו של התובע יש לחייב את הנתבעים 3 ו-4 בחובות הנובעות מהעסקתו בשירותה של הנתבעת 1, מקום שהנתבעת 1 הפרה את הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם משסיפקה שירותי כוח אדם מבלי שקיבלה רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם.

8.במקביל להגשת כתבי ההגנה טענה הנתבעת 2 והנתבעים 3 ו-4 למחיקת התביעה על הסף בהעדר עילה, ככל שהדבר נוגע להם.

9.בהקשר זה טענה הנתבעת 2 לקיומו של חוזה לאספקת שירותים בינה לבין הנתבעת 1, להבדיל מחוזה לאספקת כוח אדם.

בנסיבות הללו סבורה הנתבעת 2 כי התביעה, ככל שהדבר נוגע לה, נעדרת עילה משאין היא מעבידתו של התובע. הנתבעת 2 הוסיפה וטענה, כי בשעה שהחוזה בינה לבין הנתבעת 1 הינו חוזה לאספקת שירותים (להבדיל מחוזה לאספקת כוח אדם), הרי שאין התובע יכול לבסס את טענותיו כלפיה, על בסיס הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1986 (להלן: "חוק העסקת עובדים").

10.לשיטתם של הנתבעים 3 ו-4 דינה של התביעה להידחות ככל שהדבר נוגע להם, משאין כתב התביעה מציג תשתית עובדתית כלשהי שיש בה כדי להצדיק הטלת חבות אישית על הנתבעים 3 ו-4, לחובות של הנתבעת 1 לתובע.

11.ההלכה הנוהגת בבית הדין איננה רואה בדרך של מחיקת טענות על הסף, כדרך המלך בהליכים המתנהלים בפניו. בהתאם ייעתר בית הדין לבקשה כאמור, רק במצבים בהם ישתכנע כי גם אם יוכח כל הנטען בכתב התביעה, לא יהיה בכך כדי להקים לתובע את הזכות לסעדים המבוקשים על ידו (ראה: דב"ע נב/ 217-3 חיפה כימיקלים בע"מ נגד רמי כלפון פד"ע כב 518).

12.לענייננו.

היה ויוכח כי הנתבעת 1 הינה חברה לאספקת כוח אדם, כי בפועל העסקתו של התובע בחצירי הנתבעת 2 נעשתה במסגרת התקשרות לאספקת שירותי כוח אדם (כנטען בסעיף 5 לכתב התביעה), ומשאין מחלוקת כי הנתבעת 1 איננה בעלת רישיון לאספקת שירותי כוח אדם והנתבעים 3 ו-4 הם בעליה ומנהליה – אין בידינו לקבל את הטענה לפיה הניסיון לייחס לנתבעים 3 ו-4 אחריות אישית לחובות הנובעות מהעסקתו של התובע בנתבעת 1; משוללת כל יסוד בדין.

13.בדומה, כל עוד לא הובהרו העובדות המתייחסות למהות ההתקשרות שבין הנתבעות 1 ו-2, הטענה כי יש מקום למחוק את התביעה ככל שהדבר נוגע לנתבעת 2 – מוקדמת.

14.בנסיבות הללו הבקשה למחיקת התביעה ביחס לנתבעת 2 ולנתבעים 3 ו-4, נדחית.